בתחילת השבוע כשבקרתי כהרגלי בחנות של גבי נכנס בחור צעיר ונחמד שחיפש פסל כלשהו מעץ,תוך כדי חיפוש התחלנו לדבר על אוספים שונים ומשונים של אנשים, מה זה עושה לנו - השמחה ,ההתרגשות סביב זה,על זה שאין בכלל גיל לאספנים.
הוא סיפר שהוא גר בשכר דירה וכל שנה הוא עובד דירה ואוהב את זה???
שאלתי מה כל כך כייף בלחפש דירה בתדירות של שנה וכל הטירחה שסביב זה ? תשובתו היתה שזה כייף ומעניין להכיר כל פעם חברים חדשים ( אולי שותפים לדירה ) הוא המשיך וסיפר שהוא שוכר הפעם דירה לתקופה של שנתיים לכן החליט לקנות חפצים קטנים שיקשטו את הקירות הריקים של הדירה השכורה וקנה מספר פריטים קטנים.
בהמשך שאל אותנו אם אנחנו מכירות את חנות הספרים רחוב אחד למטה ,חנות שהוא הכי אוהב .ענינו בשלילה ,הבחור מיד הציע לנו שנבוא איתו שזה ממש קרוב ושזו החנות הכי יפה שהוא מכיר ,סיפר שבתור ילד נהג ללכת לשם .
גבי ואני קפצנו על ההצעה מתוך סקרנות, גבי סגרה את החנות ויחד צעדנו במורד הרחוב בדרך ראינו חנויות נטושות ומוזנחות ,בתים ריקים ומוזנחים המשכנו ללכת עוד מעט ירדנו דרך מדרגות ישנות לחצר עם שביל שראה ימים טובים יותר.
גבי ואני קפצנו על ההצעה מתוך סקרנות, גבי סגרה את החנות ויחד צעדנו במורד הרחוב בדרך ראינו חנויות נטושות ומוזנחות ,בתים ריקים ומוזנחים המשכנו ללכת עוד מעט ירדנו דרך מדרגות ישנות לחצר עם שביל שראה ימים טובים יותר.
חשבתי בלבי מי מגיע לכאן ? מה למקום כזה ולחנות ספרים? ושבערב ,גם לחתול לא הייתי ממליצה להסתובב כאן..."זהו הגענו" אמר, בית אבן ישן בלי הרבה חלונות נכנסתי לאט זוכרת את ההרגשה שעטפה אותי ,ספרים עמוסים עד התיקרה שנראית כ-5 מטר גובה כיאה לבניין ישן.
ספריות מתכת אפורה עמוסות בספרים שהזכירו לי את הארוניות שהיו בצבא המשכתי להכנס פנימה חדר בתוך חדר והכל עמוס קירות שלמים ,של ספרים... הבחור שהביא אותנו כבר נעלם במעמקי החנות. בחנות אין חלונות (או שאני לא ראיתי)ויש אווירה מסתורית משהו , אוירה מיוחדת מיד חשבתי שפה מקום לעשות סצנה לסרט ,לפתע נגלה לנו בעל החנות הוא עמד על סולם מסדר מוסיף ספרים פנים סימפטיות וחייך אלינו, אני חוץ מלומר"WOW אני לא מאמינה למראה עיני" לא יכולתי לומר כלום הייתי ,מוקסמת ומלאת פליאה על המקום המיוחד הזה .חתול אפור ושמנמן הסתובב לו בין המדפים ועל הספרים ."חייבת לצלם את זה " חשבתי לעצמי!!!
ספריות מתכת אפורה עמוסות בספרים שהזכירו לי את הארוניות שהיו בצבא המשכתי להכנס פנימה חדר בתוך חדר והכל עמוס קירות שלמים ,של ספרים... הבחור שהביא אותנו כבר נעלם במעמקי החנות. בחנות אין חלונות (או שאני לא ראיתי)ויש אווירה מסתורית משהו , אוירה מיוחדת מיד חשבתי שפה מקום לעשות סצנה לסרט ,לפתע נגלה לנו בעל החנות הוא עמד על סולם מסדר מוסיף ספרים פנים סימפטיות וחייך אלינו, אני חוץ מלומר"WOW אני לא מאמינה למראה עיני" לא יכולתי לומר כלום הייתי ,מוקסמת ומלאת פליאה על המקום המיוחד הזה .חתול אפור ושמנמן הסתובב לו בין המדפים ועל הספרים ."חייבת לצלם את זה " חשבתי לעצמי!!!
בינתיים גבי חיפשה וקנתה ספרי אומנות לחנות אני קפצתי מחלק אחד של חנות לחלק שני מוקסמת מהמקום ומכמות הספרים הבלתי נתפסת (עד שלא רואים) יש שם הכל -ספרי ילדים ,אומנות ,ספרים הסטוריים ואפשר להמשיך עוד ..עוד ועוד..
איך לא שמעתי על המקום הזה שאלתי ?
איך לא שמעתי על המקום הזה שאלתי ?
"אז אני אשם " אמר המוכר בחיוך "החנות קיימת 40 שנה " חייכתי כן ,זה לא מקום שיעשה לעצמו פרסום .
חייבת לחזור לצלם את המקום הקסום הזה יצאתי כולי נפעמת ומוקסמת .מצלצלת לחברתי רינה ומנסה להסביר לה על המקום הזה ...מבטיחה שבפעם הבאה ארד לכאן עם המצלמה שלי.
חשבתי ואמרתי לגבי שאותה הכרתי בחנות, אותה אני פוקדת מדי שבוע וכל פעם שאני מגיעה לכאן אני יוצאת עם חוויה נוספת וערך מוסף.....כנראה שיש משהו באנשים שבאים לחנויות יד שנייה – אספנים ,טיפוסים שונים ומשונים שפותחים חלון מתוך עולמם ומכניסים אותנו לתוך עולמם ..כנראה שזו אחת הסיבות שאני מוצאת עצמי מגיעה לחנות של גבי ,תמיד נוצרות כאן שיחות מעניינות לשותפות וליצר האספנות היחודי לכל אחד ואחד.
שלא יגמר לעולם J
אוהבת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה